אודות

אורית הלפרן ילידת 1958, חיה ויוצרת בהרצליה,
ישראל האומנות חיה ונושמת בקרבי, במוחי ובקצות אצבעותיי עוד משחר ילדותי, מהווה עבורי צורך נפשי שנים רבות עסקתי בהוראה ולצד עבודתי עסקתי בתחומי אומנות מגוונים.
אופנה, תכשיטנות, תיאטרון לאחר הפרישה התמסרתי לציור באופן טוטאלי באמנות מצאתי את הדרך הטובה ביותר עבורי לתת לרגשות ולמחשבות להשתחרר ולחשוף אותם לעיני כל אני אוהבת לצייר בני אדם, סיטואציות חברתיות ובעיקר נשים. עבורי האישה היא מקור השראה יש לאישה הרבה פנים ויכולות.
באמצעותה אני מתחברת לזיכרונות שלי ומספרת את סיפורי, היא מסמלת עבורי את מי שאני, את מי שהייתי רוצה להיות ואינני, את החלומות, השאיפות, ההצלחות, הקשיים, חוזקות ורגישות. את החיים את הסיפור שלי אני יוצרת בטכניקת קולאז', בשילוב צבעי אקריל.

מרגע שהתחלתי ליצור בטכניקה הזו, אני מרגישה שהדמיון שלי רק הולך ומתפתח. אני פשוט מאוהבת בזה עיתונים, ג'ורנלים, תמונות ספרים ישנים דברי דפוס, בדים ועוד כאלה ואחרים הפכו בשנים האחרונות לחברי הטובים.
כאן אני מוצאת עולם עשיר של השראה טכניקה זו דורשת שעות ארוכות של חיפוש ונבירה אבל בסופו של התהליך מתקבל פאזל שמביא עמו ערך מוסף ליצירה.

דברי האוצרת אורית לוטרינגר

אורית הלפרן מציגה ארסנל מרשים ביותר של דמויות נשיות
עבודותיה בנויות מציור בצבעי אקריליק כשלעיתים מוספים להן קולאז'ים של גזרי עיתונים ומגזינים. הן מתייחסות להווייה המורכבת שלה עצמה, ולהוויה הנשית בכלל. ציוריה משקפים חוויות, לקט של זיכרונות ואסוציאציות מתוך עולמה הפנימי, הפרטי, ונוגעים בעולם של קומיקס, גרוטסקיות ואקספרסיה

מכלול יצירתה של אורית בונה מסרים ויזואליים ותוכניים, שהם בבחינת "מסע אל הנשיות". הם מספרים סיפורים, בונים את "הסינימה של החיים". העיסוק באישה נולד מתוך הסתכלות ישירה וחסרת פשרות בתהפוכות החיים, ותובנות על האישה כדמות חזקה, שורדת, פעילה. "רוקדת את ריקוד החיים". דרך הדימוי הנשי שמופיע בציורים, ניתן לזהות מורכבות של תחושות כמו תיסכול, סערות נפש, כמיהות, חששות, מאוויים, כאוס, שימחה, או הלך רוח תרבותי

הדמויות הנשיות שמופיעות בציורים, שונות אחת מהשנייה, ולכל אחת מהן איפיונים ייחודיים משלה. לעיתים הן ניראות מעוותת, מסוייטות או מחויכות, מבלות על החוף בבגד ים, מתאפרות מול המראה, או מופיעות כ"וונדר וומן" שמסוגלת לנוע בכח, יפות או גרוטסקיות. לעיתים מופיע דימוי של אקדח כקעקוע על פני עורן, או כתכשיט ייחודי, שבא להגן מפני אפשרות של צרה
וכמו בחיים עצמם, הנשים המצוירות מביעות תדרים של ויטליות, ובאופן פרדוקסלי גם תדרים שטעונים בסוג של חשש שניראה כפוסט- טראומטי
אורית עבדה כמורה, כבימאית ולימדה תיאטרון. בוגרת "שנקר". למדה אמנות אצל מספר מורים ומציירת בפרץ של יצירה בסטודיו שלה בהרצליה. הציגה תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל